about us     |     subscribe     |     contact us     |     submit article     |     donate     |     speaking tour     |     store     |     ePaper
    Events    Issues    Tradition    E-Paper
2021 more..

2020 more..

2019 more..

2018 more..

2017 more..

2016 more..

2015 more..

2014 more..

2013 more..

2012 more..

2011 more..

2010 more..

2009 more..

2008 more..

2007 more..

2006 more..

2005 more..

 

Click here for a full index

email this article       print this article
 
די אידעאָלאָגישע און פילאָזאָפ
אין אַ בריוו פון דעם חב”ד נשיא צום יושב-ראש פון דער כנסת קלערט ער אויף
ליובאַוויטשער רבי
 

ויקהל

אם מייסדי הקבוצה יכולים לקבל סיפּוק נפשי בהכירם שהגיעו לזה, מחיים שונים בהחלט ובתכלית, ומסביבה חדורה השקפת עולם הפכית, והשיגו חיי קבוצה מתוך עמל ויגיעה וקרבנות וסיגופים וכולי, הנה אלה שנולדו בקבוצה, רואים סדר חיים זה כטבעי, ואצל אלה בודאי שההגבלות של חיי הקבוצה מחוייב לעורר אצלם אי-סיפּוק נפשי

 

 

ב”ה, ימי הסליחות, תשכ”ד

ברוקלין, נ.י.

 

לכבוד מר קדיש שי’ לוז

ירושלים עיה”ק ת”ו

שלום וברכה!

 

...מאשר אני קבלת ספרו “אבני דרך”, בהקדמת בקשת רוב הסליחה על איחור האישור מפּני כמה סיבות. ות”ח על שימת לבבו לשלוח את ספרו, והרי יצירתו של אדם - במדה חשובה משקיפה את המחבר, ובפרט שזה הספר מכיל גם פּרקים מתולדות ימי חייו, ובריחוק מקום - יש בזה גם משום היכרות אישית עם מחבר הספר.

רגיל אני לחשוב, בקבלי ספר ממחבר, שלא “בכדי” שלח אלי את ספרו ובודאי כוונת המחבר שאעיין בספרו ואם יהי’ לי מה להעיר - יקבל הערותי בסבר פּנים יפות אפילו אם איני מזדהה עם השקפת עולמו של המחבר. וכן בנוגע לספרו ארשה לי לציין אי איזו הערות, ובפרט - בנקודה הפּנימית של הספר, ציור הקבוצה וחיי הקבוצה שלנושא זה בפרט מייחד כבודו את ספרו.

אקוה שכבודו יסכים שענין הקבוצה אינו מטרה בפני עצמה, ואין צריך לומר המטרה האחרונה; אלא תכליתה להשיג סדר חיים רצוי ומקווה על ידי שיתוף פּעולה קיבוצית.

כשלעצמה הקבוצה ענינה, לכאורה, להשוות קטן וגדול, שזהו בעצם היפּך טבע האדם; באשר בני אדם כשם שאין פּרצופיהם דומים כך אין דיעותיהם דומות זו לזו. ולכן היחיד מוצא סיפּוק ושלימות כשאפשר לו להוציא לפּועל כל מה שיש לו בכח, ובמדה הכי מלאה, לא כל כך בענינים המשותפים שיש לו עם בני חברתו, אלא דוקא בשטח האינדיבידואלי שלו שבו מצטיין הוא מחבריו וסביבתו, כי הלא זוהי העצמיות שלו. לאידך, אין האדם בטבעו מתבודד ולא טוב היות האדם לבדו, והוא מחפּש חיי חברה אשר בה ועל ידה ובעזרתה יוכל להגיע לשלימותו הוא.

מתוך הנחה האמורה, הנה מחד גיסא יש לחיי הקבוצה חשיבות גדולה בזה שמהוים רקע לשיתוף כוחות של כמה וכמה אנשים ועל ידי כך להישגים גדולים יותר, וכמובן, אפילו מסכום כל הכחות הפּרטיים, וכידוע שפּעילות שני אנשים בצותא גדולה יותר מכפלים מפּעילותו של כל אחד מהם לחוד. ועוד מהענינים החיוביים שבקבוצה שהיא מסירה אותה קנאה ותחרות בלתי רצוי’ המביאה פּעמים תכופות להתדרדרות היחסים שבין אדם לחברו, משא”כ פּעולה קיבוצית שבדרך כלל מקרבת הלבבות וכולי.

לאידך גיסא, אין תכלית הקבוצה לבטל כל התחרות בכלל, שהרי אחד מהענינים המעוררים למאמצים יתרים ולהתקדמות וניצול כל הכחות ובזריזות וכולי - הוא דוקא מזה שיש לו לאדם אתגר והתחרות. אלא שעל הקבוצה לצנר את ההתחרות הטבעית לשטח עליון יותר. במלים אחרות, תמורת זה שבחברה אינדיבידואלית מתחלה ההתחרות בצרכים הכי פּשוטים, הגשמיים והחומריים, ועד שכלשון חכמינו ז”ל אלמלא מוראה של מלכות (-הכרח החברה) איש את רעהו חיים בלעו, הנה בקבוצה אפשר להעביר את הכח הזה להישגים גדולים יותר, אם בתוספת מרובה על הצרכים ההכרחיים או בשטח נעלה יותר - בחיי הרוח.

המורם מהאמור לעיל הוא שענין הקבוצה וחיי הקבוצה אינו מטרה והישג בפני עצמו, אלא שלב והכנה ודרך לפּיתוח האינדיבידואליות והיחידות שבכל אחד ואחד והתגשמותם באופן הכי טוב ובמדה הכי מלאה.

הערכה יסודית זו של ענין הקבוצה נוגעת לא רק לאחר שהשיגו כבר סדר חיים קיבוצי מלא וצריך להחליט למעשה כיצד לנצל את יתרון הכחות ואיך להבליט אצל כל אחד את התכונות והכשרונות הפּרטיים שלו בכל היקפם, אלא נוגעת היא ג”כ תיכף בהתחלת חיי הקבוצה, כיון שלעתים תכופות ואולי גם ברוב הפּעמים, עצם סדר חיי הקבוצה מוכרח, כאמור, לעורר התנגדות פּנימית נגד הסדר והמשטר המתאמץ להכניע את היחיד בתור יחיד ולהפכו לחלק של הגוש, היינו הקבוצה. לעומת זאת, אם היחיד יודע שאין זה אלא שלב בהתפּתחותו והדרך המגדילה את אפשריותו להגיע להישגים אינידבידואליים גדולים יותר, על ידי כך שמשחררים אותו מדאגות בשלב נמוך מזה (בהנוגע לצרכיו ההכרחיים המושגים בקל יותר ובלי בזבוז כוחות וזמן הודות לפּעולה המשותפת הקיבוצית), הרי הכרה זו לא זו בלבד שתבטל התנגדותו הטבעית אלא עוד זאת שתוסיף בו התלהבות והתמסרות במילוי תפקידיו בקבוצה.

האמור לעיל נוגע לא רק להצלחת הקבוצה בכלל, אלא גם לתוכן החיים ואופן החיים בקבוצה, אשר כ’ נוגע גם בזה בספרו, כגון היחסים שבין ההורים והבנים וכיו”ב (וביותר - שעלול ההיזק להיות מרובה על השכר בשטח זה), כיון שיחסים אלו נמצאים בשטח החיים “הרוחניים” של האדם שבהם עצמאות היחיד חשובה ועיקר.

עוד יש נקודה, שלדעתי חשובה, והיא בשנוי הרגש והיחס לקבוצה מצד מייסדי הקבוצה ומצד אלה שנולדו בקבוצה. שאם מייסדי הקבוצה, או אלו שבאו לחיי הקבוצה מקרוב לפי ערך, יכולים לקבל סיפּוק נפשי בהכירם שהגיעו לזה, כמו שכותב, מחיים שונים בהחלט ובתכלית, ומסביבה חדורה השקפת עולם הפכית, והשיגו חיי קבוצה מתוך עמל ויגיעה וקרבנות וסיגופים וכולי, שכל זה מוסיף יוקר והערצה לדבר המושג, הנה אלה שנולדו בקבוצה או נתגדלו בה רואים סדר חיים זה כטבעי, ואצל אלה בודאי שההגבלות של חיי הקבוצה, שהוזכרו לעיל, בולטות יותר מאשר הצדדים החיוביים, מה שמחוייב לעורר אצלם אי-סיפּוק נפשי או אפילו התמרדות, ועכ”פּ חיכוכים, כלפּי אלה הכופים עליהם משטר קיבוצי (והבלטת הקבוצה כשלב והכנה - גם בזה תועיל).

ומכאן הבעי’ הנוקבת, שדרך אגב לא מצאתי בספרו מענה עלי’: מה “נותנים” לדור הנולד בקבוצה בתור מטרה או אידיאל שירצו להגיע לזה אפילו מתוך עמל ויגיעה ומסירות נפש במסגרת חיי החברה?

ואחרון אחרון, מובן שקראתי בהתענינות בסוף ספרו את “פּרקי חיים”. וגם בזה ארשה לי לבוא בהערה, אשר צר וחבל שלא הכניס ברשימותיו אלו האוטוביאוגרפיות - רשימה על דבר “המקור” שכתוצאה ממנו חבש כיפּה בעת קראו פּסוקי תנ”ך בכנסת, בפרט - שבודאי שיער מראש שתהי’ תגובה מצד שמאל, תגובה שלילית, ובכל זה עשה מעשה רב, והיסוד לזה בודאי מעורה ומונח בראשית ימי חייו, בבית אבא או זקנו, וכיו”ב.

כדרך בני ישראל לשלב ולקשר את הענינים שדנים עליהם עם ימי השנה, ובפרט ימי מועד וחג, הרי גם בראש השנה הדגישו חכמינו ז”ל את האדם בתור יחיד, ולא רק בראש השנה הראשון יום ברוא אלקים אדם הראשון, אלא כלימוד והדגשת חכמינו: לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך (שבכל הדורות ובכל המקומות) נפש אחת כעולם מלא, והמשיכו עוד בזה ביאור שאין אחד מהם דומה לחברו, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. במלים אחרות, דוקא בזה שאין אדם דומה לחברו חשוב הוא כעולם מלא (סנהדרין סוף פּ’ ד’). ענין זה שימש גם נקודה תיכונית למכתבי לראש השנה המצורף בזה, אשר תקותי שיענין את מר.

ומעלין בקודש: ברכות כח, א. וש”נ.

כשם שאין: ראה סנהדרין לח, א.

אין האדם: ראה מו”נ ח”ב פּ”מ. ח”ג פּכ”ז.

וכידוע שפּעילות: סוטה לד, א.

שכלשון חכמינו: אבות פּ”ג מ”ב.

(המכתב נדפס באגרות קודש חלק כה).

 

טוט דא א קוועטש. זייט אזוי גוט, און אבאנירט דעם "אלגעמיינעם זשורנאל".
Posted on March 24, 2006
email this article       print this article
Copyright 2005 by algemeiner.com. All rights reserved on text and illustrations