about us     |     subscribe     |     contact us     |     submit article     |     donate     |     speaking tour     |     store     |     ePaper
    Events    Issues    Tradition    E-Paper
2021 more..

2020 more..

2019 more..

2018 more..

2017 more..

2016 more..

2015 more..

2014 more..

2013 more..

2012 more..

2011 more..

2010 more..

2009 more..

2008 more..

2007 more..

2006 more..

2005 more..

 

Click here for a full index

email this article       print this article
 
היוקר של העבודה דעתה לגבי הבית שני ואפילו מהבית הראשון
ליובאַוויטשער רבי
 

א. חודש זה נקרא בשם ״מנחם-אב״, שרומז על ענין התנחומין.
והנה, ענין התנחומין נרמז לא רק בתיבת ״מנחם״, אלא גם בתיבת ״אב״, דהיינו שהתנחומין באים מצד הענין ד״אב״:
תוכן התנחומין על כל הענינים הבלתי-רצויים שהיו בחודש זה, הוא – שענינים אלו הם מצד הרחמים והחסדים הפנימיים של הקב״ה, כאב המייסר את בנו, וכמ״ש ״חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר״.
ולאמיתו של דבר, החסדים הבאים לידי ביטוי בענין היסורים, שרשם הוא למעלה יותר משורש חסדים הגלויים – כי, חסדים הגלויים הם חסדים חיצוניים בלבד, ואילו היסורים באים מחסדים פנימיים. וכמו באב המייסר את בנו כפשוטו, שזהו מפני שמתבונן איזו הנהגה טובה יותר לטובת הבן, שענין זה הוא מצד האהבה הפנימית והעצמית.
ובכללות – הרי זה כפי המבואר באגה״ק, שהוא ״כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו כמ״ש אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון כו׳ ברוח משפט כו׳״.

ב. אמנם, בענין זה ידוע הדיוק בהלשון בתניא שם, שבביאור ענין היסורים הבאים מהקב״ה, מזכיר כו״כ תוארים על הקב״ה, אבל לא מזכיר את התואר ״חסיד״ (שהזכיר לפנ״ז) – כיון שסוף כל סוף אין אלו חסדים גלויים, ואילו תכלית הכוונה היא – שהחסד יבוא בגילוי.
והכוונה בזה – לא על דרך הגילוי דחסדים חיצוניים בלבד, אלא הכוונה היא שחסדים הפנימיים יבואו בגילוי, דהיינו שבהיסורים עצמם – הבאים מחסדים הפנימיים – יהי׳ נרגש הטוב שבהם. וזהו החידוש דלעתיד לבא, שאז יאמרו ״אודך הוי׳ כי אנפת בי״, דהיינו שעל הענין ד״אנפת בי״ גופא יאמרו ״אודך״.
ועל פי זה יובן בתוספת ביאור הענין ד״מנחם-אב״:
נוסף על האמור לעיל, שענין התנחומין הוא מצד זה שהיסורים הם כאב המייסר את בנו (שהוא ענין חסדים הפנימיים) – הרי ענין זה לבדו אינו מספיק, אלא העיקר הוא שענין החסדים הפנימיים גופא בא בגילוי. וגם ענין זה נרמז בחודש מנחם-אב – ש״לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב״, דהיינו שבחודש היסורים (״אנפת בי״) גופא נרגש הענין ד״אודך הוי׳״, בחמשה עשר בו, שענינו ״קיימא סיהרא באשלמותא״.
אלא שהענין ד״קיימא סיהרא באשלמותא״ שבחמשה עשר באב אינו אותו הענין ד״קיימא סיהרא באשלמותא״ שהי׳ בימי שלמה – כי, בימי שלמה הי׳ הענין דחסדים החיצוניים בלבד, משא״כ ענינו של חמשה עשר באב הוא שחסדים הפנימיים באים בגילוי, שזהו״ע הגילוי לעת״ל שהוא תכלית הטוב והחסד.

ג. וכיון שכל הגילויים דלעתיד תלויים ״במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות״, הרי מובן גודל מעלת העבודה שבזמן הגלות – שנוסף על המבואר בתניא שם ״שאין לבן חכם להפוך עורף״, שגם ענין זה הוא ביאור על מעלת זמן הגלות על זמן הבית, כיון שהגלות הו״ע המשכת חסדים הפנימיים, הרי, כיון שע״י עבודה זו פועלים את הגילויים דלעתיד, שאז יהי׳ תכלית הטוב והחסד, מובן עוד יותר גודל מעלת העבודה שבזמן הגלות.
כלומר: היוקר של העבודה דעתה לגבי הגילויים שהיו בבית שני ואפילו מהגילויים שהיו בבית ראשון, מצד מעלת חסדים הפנימיים – לא זהו כל מעלת העבודה עתה; אלא עיקר מעלת העבודה דעתה היא שעל ידה פועלים את הגילויים דלעתיד, שהם תכלית הטוב והחסד, כיון שיש בהם ב׳ המעלות: (א) ענינם חסדים פנימיים, (ב) והם באים בגילוי.
ואף שלעת-עתה ענינים אלו הם בהעלם, הרי ידוע, שכל הענינים דלעתיד – ובכלל זה גם החידוש שלעתיד לבוא יהיו הענינים בגילוי – נפעלים עתה, אלא שלעת-עתה אינם נראים לעינים, וכמשל הידוע מרבותינו נשיאינו מאוצר המונח בתיבה חתומה. וכן הוא בעניננו, שגוף ענין ההמשכה שגם חסדים הפנימיים יהיו בגילוי, נתחדש עכשיו ע״י עבודתנו.
אלא, שכיון שצריכים להביא המשכה זו לידי גילוי – הנה על זה בא הענין דשבת מברכים החודש מנחם-אב, שיום השבת הוא מעין דלעתיד, ומשבת זו מתברכים כל ימי החודש, וממנה הוא הנתינת כח על עבודת הבירורים וגילוי הגאולה העתידה במהרה בימינו.

שיחת ש״פ מסעי, מבה״ח מנחם-אב, ה׳תשי״ז.
 

 

 

 

 

 

טוט דא א קוועטש. זייט אזוי גוט, און אבאנירט דעם "אלגעמיינעם זשורנאל".
Posted on July 16, 2010
email this article       print this article
Copyright 2005 by algemeiner.com. All rights reserved on text and illustrations